מדוע עם הגיל, יורד פריון האישה? כיצד מתבטאת תופעת אי פריון? איך מתכוננים לטיפולי הפוריות השונים? מה חשוב לדעת? מדריך מקיף, בדרך להריון הנכסף. מאת: ד"ר אבי הרלב
גיל הפוריות של הנשים הוא טווח הזמן בו האישה מבייצת באופן סדיר. שלב זה מתחיל בגיל ההתבגרות - ונמשך עד גיל המעבר. מובן שגיל זה שונה מאישה לאישה - בהתאם למצבה הפיזיולוגי, אך לרוב הוא נע בין גיל 12 לבין גיל 50.
גיל הפריון הוא הגיל בו האישה מסוגלת להרות. ההריון, מבחינה פיזיולוגית, מהווה מעמסה על גוף האישה - שצריכה לגדל ולשאת עובר ברחמה, על כל המשמעויות הנלוות לכך.
לכן, כמו בכל מעמסה פיזיולוגית קשה אחרת - ככל שגיל האישה עולה, כך יכולת הגוף שלה לתת מענה לאתגר הפיזיולוגי - הולכת ופוחתת. מסיבה זו, קיימת עליה בשכיחות סיבוכי הריון, כגון לידות מוקדמות, סוכרת הריונית, מחלת לחץ דם (רעלת הריון) ועוד.
אי הפריון באישה מתבטא בעיקר בירידה ברזרבה השחלתית שלה. בעוד שאצל הגבר, זרע חדש נוצר מרגע שעבר את תהליך ההתבגרות - הרי שהאישה נולדת עם כמות ביציות נתונה; ואין יצירת ביציות חדשות.
האישה מגיעה לגיל הפוריות עם 400 אלף ביציות שמורות בשחלה, במצב לא בשל. בכל חודש, מתגייסת קבוצת ביציות - ומתחילה להבשיל. מתוך קבוצה זו, ביצית אחת בכל מחזור תסיים את תהליך ההבשלה - ותבייץ. ירידת הרזרבה השחלתית הינה הדרגתית, לאורך גיל הפוריות. עם זאת, מעבר לגיל 35, מתרחשת ירידה חדה ברזרבה - והקושי להרות עלול לעלות משמעותית.
אי פריון מוגדר כשנה של קיום יחסי מין, ללא אמצעי מניעה - ללא הצלחה להרות. במקרה שעברה שנה מתחילת הניסיון להרות - מוגדר הזוג כבלתי פורה; וקיימת אינדיקציה להתחיל בירור פוריות מלא. לאור האמור לעיל, לגבי ירידת הרזרבה השחלתית לאחר גיל 35, בגילאים אלה, יש מקום להתחיל את הבירור כבר לאחר 6 חודשים, לאור הזמן הדוחק.
כאמור, אי פריון מאובחן קלינית כחוסר הצלחה להרות במשך שנה. הסיבות לאי הפריון רבות. אי פריון יכול להיגרם על רקע גורם זכרי (הפרעה במדדי הזרע, כביטוי ליכולת התפקוד שלו), היעדר מוחלט של זרע (כגון על רקע חסימה, הפרעה בזיקפה ועוד).
גורם נוסף עלול להיות גורם נקבי, כולל הפרעה מכאנית (חסימת חצוצרות, הידבקויות תוך רחמיות, שרירנים וכדומה) או הפרעת ביוץ. כל הגורמים הללו ייבדקו על ידי הרופא, שיבצע את בירור אי הפריון.
עם זאת, גם לאחר השלמת כל הבדיקות, יוותרו כ-40% מהזוגות, הלוקים באי פריון - ללא סיבה ברורה. בקבוצה לא קטנה זו, יוגדרו הזוגות כלוקים באי פריון בלתי מוסבר.
הטיפול באי פריון הוא תלוי סיבת אי הפריון. לדוגמא: במקרים בהם תאובחן הפרעת ביוץ או הפרעה קלה בתפקוד הזרע (כמו גם במקרים של אי פריון על רקע לא מוסבר) - יומלץ על ביצוע טיפול שמרני תוך גופי.
לרוב, טיפול זה יכלול טיפול הורמונלי מקדים - לצורך השראת ביוץ (הכולל גירוי שחלות והגברת כמות הביציות). בהמשך, בהתאם למצב הזרע, יונחו בני הזוג לקיום יחסי מין או לעבור הזרעה תוך רחמית (IUI).
הזרעה תוך רחמית הינה תהליך בו הזרע עובר תהליך מקדים של שטיפה ("השבחה") במעבדה ומוזרק ישירות לרחמה של האישה. השילוב של הגברת הביוץ ומתן היתרון לזרע שאינו צריך לעבור את הנרתיק וצוואר הרחם, יכול לשפר משמעותית את סיכויי ההצלחה.
במקרה שטיפול זה נכשל מספר פעמים, כמו גם במקרים כמו היעדר מוחלט של זרע בזירמה (אזואוספרמיה), חסימה דו-צדדית של החצוצרות ועוד - יופנו בני הזוג להפריה חוץ גופית.
גם כאן, תעבור האישה תהליך מקדים של השראת ביוץ (אם כי במינון גבוה יותר ולאורך זמן ארוך יותר), שלאחריו יישאבו הביציות אל מחוץ לגוף האישה. במעבדה תבוצע הפריה של הביציות מזרע בן הזוג (או התורם, בהתאם למקרה) - ועובר בן יומיים עד חמישה ימים, יוחזר לרחם האישה.
ההכנה לטיפול מצריכה מספר בדיקות מקדימות, שיינתנו באופן מפורט על ידי רופא הפוריות המטפל. בדיקות אלה יכללו, בין היתר, בדיקות דם (ובהן פרופיל הורמונלי לשני בני הזוג) ובדיקות סרולוגיה, לשלילת מחלות זיהומיות (איידס, הפטיטיס, סיפיליס ועוד).
אם קיים פנקס חיסונים לאישה, מומלץ להביאו, כדי לוודא שקיבלה חיסון אדמת; ובמקרה שלא קיבלה - עדיף לגשת לתחנת טיפת חלב קרובה ולהתחסן. האישה תידרש לעבור בדיקת שד אצל כירורג שד (ומעל גיל 40, גם ממוגרפיה) וכן משטח צוואר רחם.
לבני הזוג יומלץ גם לבצע סקר נשאות מחלות גנטיות, על פי מוצאם של בני הזוג. קבלת תשובות לסקר גנטי זה עלולות לקחת זמן - ולכן כדאי להקדים ולבצע בדיקה זו, מוקדם ככל האפשר. בנוסף, חשוב להתחיל נטילה יומית של 400 מק"ג חומצה פולית, פעם ביום לפחות, שלושה חודשים טרם ההריון.
טיפול שמרני (תוך גופי) יבוצע בדרך כלל במרפאה. לאחר השלמת הבדיקות המקדימות, תקבל האישה את המרשמים הנדרשים להשראת הביוץ, על פי רוב בזריקות. מדי מספר ימים, תבוצע ביקורת, שתכלול בדיקת דם של רמת ההורמונים בגוף (אסטרוגן ופרוגסטרון); וכן בדיקת אולטרסאונד, בגישה נרתיקית, להערכת התקדמות הזקיקים בשחלות ועובי רירית הרחם.
לכשתגיע האישה לשלב המתאים, היא תקבל על פי רוב זריקה נוספת לביוץ - ותונחה מתי לקיים יחסי מין, או לעבור הזרעה תוך רחמית.
במקרה שמדובר בהפריה חוץ גופית, תעבור האישה הכנה במסגרת יחידת פוריות בבית החולים, או על ידי הרופא המטפל במרפאה, בדומה לתהליך המתואר לעיל.
זאת, למעט מינונים גבוהים יותר ומשך טיפול ארוך מעט יותר. שאיבת הביציות תבוצע בהרדמה כללית. לאחר מכן, בין יומיים לבין חמישה ימים לאחר שאיבת הביציות, תבוצע החזרת עוברים לרחמה של האישה.
הקפאת ביציות או עוברים, לצורך שימור פוריות, הופכת נפוצה יותר ויותר. בעבר, שימור פוריות הוצע בעיקר לנשים שלקו במחלות, דוגמת מחלות ממאירות, שהטיפול בהן עלול לפגוע בשחלות.
עם זאת, בשנים האחרונות, חל שינוי משמעותי בתחום שימור הפוריות. רצון הנשים בעולם המודרני להרות בגיל מאוחר יותר - מחד; והירידה החדה בכמות הביציות (וחשוב מכך, הירידה באיכות הביציות) - מאידך, אינן עולות בקנה אחד.
הפתרון המוצע לכך הינו שימור פוריות האישה, על ידי הקפאת ביציות או עוברים. בכך, האישה יכולה בגיל צעיר "לעצור את הזמן מלכת".
מכאן, אפוא: לא משנה מתי תחליט האישה להפשיר את הביציות ולהשתמש בהן - הביציות יישארו בגיל הצעיר, בו הן הוצאו מגוף האישה. על האישה לבחור האם רצונה להקפיא ביציות או להקפיא עוברים, תוך שימוש בזרע בן הזוג או בזרע תורם.
הדיון המקדים על כך יבוצע עם רופא הפוריות המטפל; וההכנות יבוצעו בהתאם. משרד הבריאות הגדיר את גיל שימור הפריון מעל גיל 30 ומתחת לגיל 41. במסגרת טיפולים אלה, ניתן לבצע עד ארבע שאיבות ביציות או הקפאת 20 ביציות (לפי האפשרות המוקדמת). שימוש בביציות המוקפאות אפשרי עד גיל 54.
תהליך זה ניתן לביצוע רק ביחידות הפריה חוץ גופית, שקיבלו אישור ממשרד הבריאות. גירוי השחלות (השראת הביוץ), כהכנה לשאיבה - יבוצע ביחידה בה תתבצע השאיבה (לדוגמא: ביחידות ציבוריות) או על ידי רופא הפוריות המטפל. שאיבת הביציות תבוצע בהרדמה כללית קצרת טווח; ובחלק מהמקומות, אפשר גם באלחוש מקומי. ניתן לשמור את הביציות במשך חמש שנים, אך במקרה שהאישה מעוניינת - אפשר להאריך תקופה זו בתשלום נוסף, ליחידה בה מוקפאות הביציות/העוברים.
הליך זה דומה לתהליך הקפאת הביציות, שתואר לעיל, למעט העובדה שבמקום להקפיא ביציות בלתי מופרות, מבצעים הפריה של הביציות - ומקפיאים עוברים.
שימור פוריות, שמבוצע שלא על רקע אינדיקציה רפואית - ממומן על ידי האישה או בני הזוג, באופן פרטי. המחיר שונה מיחידה ליחידה; ובנוסף, תלוי האם מבוצע באמצעות יחידה ציבורית או על ידי רופא מלווה באופן פרטי.
יש לזכור שבנוסף יש לקחת בחשבון גם את עלות התרופות. מומלץ לברר ביחידות שונות, על מנת לקבל תמונה מלאה של ההוצאות הצפויות.
לסיכום: באופן טבעי, הגביל הטבע את גיל הפוריות לגילאים בהם יכולתה הפיזיולוגית של האישה מאפשרת התמודדות עם המעמסה. לפיכך, ככל שגיל האישה עולה, הרזרבה השחלתית שלה יורדת - ובכך מוגבלת יכולתה להרות באופן טבעי. מצד שני, גיל הפוריות הטבעי אינו תואם באופן מלא את העולם המודרני, בו נשים מעוניינות להרות בגיל מבוגר יותר. במצב זה, נדרשים מומחי הפוריות - כדי לסייע בפתרון.
ד"ר אבי הרלב הוא גניקולוג מומחה לטיפולי פוריות, מרפאת אולטרה קייר.
